לקבלת מאמרים
ישירות אליך
אימייל
שם פרטי
שם משפחה
 

מתבגרים מתעייפים

כל כך הרבה הורים פונים אליי בטענה כי ילדיהם עייפו. "אין להם חשק לכלום. לא ללימודים, לא לצופים, לא לחברים...הם פשוט לא מוצאים את עצמם..." הם אומרים..

ואני אומרת: "ודאי. במשך כל שנות חייהם חינכנו אותם, ההורים, להיות לגמרי קשובים לנו, לרצונות שלנו, לערכים שלנו, למה שנכון ומתאים לנו, וכשעשו זאת שיבחנו וקראנו להם "ילדים טובים", וכשלא, קראנו לו "ילדים רעים", כעסנו, הענשנו, איימנו ואולי אף נתנו להם טיפול תרופתי או משלים – רק כדי שיהיו ממושמעים – למי? – לנו - ההורים, המחנכים... רק לא למי? – ל ע צ מ ם! כעת שהגיע הגיל שהם בזכות עצמם, ודאי שיילכו לאיבוד, הם אינם מורגלים להיות קשובים לעצמם – לרצונות שלהם, לערכים שלהם, למה שנכון ומתאים להם. כל-כך הרחקנו אותם מעצמם....
ההזמנה שלי אליכם היא: שחררו קצת שליטה, אפשרו להם קצת יותר להביא את מי שהם, בבחירותיהם, ברצונותיהם – גם כשזה נוגד את שלכם, או גם כשאתם לא מסכימים. לפחות אִמרו משהו כמו: "זה מעולה שאתה יודע מה שאתה רוצה". חנכו אותם שאין יותר חשוב מלהיות קשובים לליבם, ושזה תמיד ינחה אותם בכיוון הנכון עבורם, אין דרך טובה יותר ללמד אחריות, עצמאות, יוזמה והתלהבות מאשר זאת...."

"אבל הוא חייב ציונים גבוהים, העולם של היום כל כך תחרותי.." ואני עונה: "העולם אינו תחרותי כלל וכלל!! לכל אחד יש את המקום המיוחד אך ורק לו, שאינו מתאים לאף אחד, אף אחד אחר, והוא שמור לו בלבד! ממש כמו בפאזל, שאף חלק אחד לא יכול "לתפוס" את מקום החלק האחר, לא משנה כמה צבעוני, מושך, או דהוי יהיה. החשיבה שהעולם תחרותי, הינה אשליה הגורמת להתקדמות בתנאי לחץ, מתח ותודעת חוסר רצינית ביותר; לא זו בלבד, אלא היא גורמת לילדך להתעייף. להתעייף מלרַצות, להתעייף מלעשות דברים עבור ציון או הערכה, להתעייף מלעשות דברים כשליבו אינו עמו. כשילדך ילמד דבר, מתוך סקרנות לדבר, כשילדך יעשה דברים, מתוך אהבתו לדברים, הציונים הגבוהים יבואו כמובן מאליו ובלי מאמץ כלל.

כלי נוסף שיעזור לכם בסיטואציה זו, הוא (ראשית לִמדו בעצמכם ואז..) ללמדם שרגשותיהם, הינם בחירה שלהם בלבד. בכל רגע בכל שניה, הם יכולים לבחור להתלהב ממשהו או שלא, הם יכולים לבחור להתרגש ממשהו או שלא – זוהי עוצמתו של אדם - לבחור במחשבה, ומכאן ברגש, לא משנה מה קורה סביבו. אם הם יחכו שמישהו יבוא ו"ידליק אצלם את האור", חבל...הם עלולים לחכות גם 98 שנים. התלהבות, התרגשות, סקרנות ורצון באים מתוכו של האדם ואין הם יכולים להינתן לו משום גורם חיצוני לו.

אסיים ואומר שגם אם אתם מרגישים שעשיתם הפוך לכל מה שכרגע אתם מרגישים שנכון היה לעשות, דעו שהכל בסדר! שום טרגדיה לא קרתה, והכל על מקומו בשלום. ילדיכם חיים ושלמים וגם אתם. השמש זורחת, הציפורים מצייצות ואינכם צריכים לדאוג - הירח יעלה גם הערב. הִרגעו! חבקו אותם חזק, אמרו להם כמה אתם מאמינים בהם, ודעו בליבכם שמצבי רוח יש לכולם, ושאם לא תעשו מזה עניין, זה יחלוף כלעומת שבא. רק קצת סבלנות ואמונה והכל נהיה כשורה :)

שלכם באהבה גדולה

שני הורביץ
מאמנת מוסמכת להורים ולילדים (cpcc)
מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות"
ראיונות ברדיו ובטלוויזיה
פייסבוק 




חזרה