לקבלת מאמרים
ישירות אליך
אימייל
שם פרטי
שם משפחה
 

איומים עונשים ומכות

יכלתם להעביר שנות הורות ללא מילה אחת, ועדיין "לחנך" את ילדיכם.
איך? תשאלו, כי איננו מחנכים במילותינו אלא בהתנהגותנו ובהוויתנו!


אומר לי אב באימון הורים: "הוא התחצף אז הוא קיבל עונש לא לצאת ביום שישי, רק כך הוא ילמד "כבוד"..." ואני אומרת: "לא, לא, לא, עונשים לא מחנכים, איומים לא מחנכים - הם רק גורמים לך ההורה להרגיש טוב יותר עם עצמך לאחר שנפגעת מילדך.
עונשים ואיומים מחנכים ל"פחד", ל"כדאיות", ל"שליטה" ול"כוחניות", לא לערך הכֹה חשוב כמו "כבוד". אתה מחנך לכבוד על ידי איך שאתה מתנהג לילדיך ואיך שאתה מתנהג לאשתך. אתה תחנך ל"כבוד" על-ידי זה שתנהג בכבוד לעצמך ולכל הסובבים אותך, ללא קשר לגיל, מין, צבע, דת, השכלה, או מקצוע. לא על-ידי עונשים, לא על-ידי איומים ובטח שלא על-ידי מכות..."

"כמה פעמים אני יכולה לבקש ממנה לסדר את חדרה, נמאס לי, אז איימתי עליה שאקח לה את הטלפון, הנקודה הכי כואבת לה..." ואני שואלת: "ואילו לא היה טלפון, או נקודה כואבת אחרת, מה היית עושה אז? איך היית מלמדת אותה את הערך החשוב ביותר של סדר ואסטטיקה?". "אני באמת לא יודעת" היא עונה, ואני ממשיכה: "באקט זה הינך מחנכת אותה למניפולציה ולכוחניות, לא לסדר ולאסטטיקה, שהרי איימת עליה כיוון שחשת שלא היה בידך כלי אחר לגרום לה לעשות את שאת רוצה, נכון?" "כן", היא עונה. ובכן, הכלי הטוב ביותר לחינוך הוא דוגמה אישית! את תחנכי אותה ל"סדר ואסטטיקה" על-ידי איך שאת מסדרת ומסודרת, איך שאת מתייחסת לביתך או לגופך, ולא בשום דרך אחרת!.."

הורים יקרים, קיבלתי עשרות מכתבי תשובה על המייל "אני גאה במערכת החינוך שלי", לכולכם התודה!
חלקם אוהדים ותומכים, וחלקם מתוסכלים וכועסים. מבחינתי גם זה, וגם זה בסדר גמור! :)
אך דעו שמערכת החינוך הינה מראה מדוייקת למתרחש בביתנו, מראה מדוייקת לחינוך שלנו את ילדינו.
אם אנחנו רוצים "חינוך חדש", חינוך בו יראו את ילדינו, חינוך בו יקדישו תשומת לב, אהבה ומרחב חופשי לילדינו להיות מי שהם, חינוך בסבלנות ובסובלנות, חינוך בדוגמה אישית, עלינו ראשית לעשות זאת בתוכנו ובביתנו עם ילדינו. רק אז נוכל לראות את ההשפעה של זה "בחוץ".
העבודה הינה מן הפנים לחוץ ולא להיפך!

שלכם באהבה ובהערכה

שני הורביץ
מאמנת מוסמכת להורים ולילדים (cpcc)
מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות"



חזרה