לקבלת מאמרים
ישירות אליך
אימייל
שם פרטי
שם משפחה
 

השמנה בקרב ילדים ונוער

הורים רבים טרודים בתופעה זו ומוצאים עצמם דואגים וחרדים לילדיהם עם הופעת "התסמינים" בעיניהם. מאמר זה מוקדש להורים אלו, ולהורים אשר מתנהלים מתוך פחד או חשש מתופעה זו.

בכדי להגיע לפתרון עליכם ראשית להבין את מקור התופעה.
חד וחלק, מקורה של תופעה זו אצל הילדים, הוא ההורים עצמם.
החדשות הטובות בכך הן, שאין עליכם לשנות אף אחד אחר מלבדכם, והעבודה אצליכם תגרום לשינוי שאתם רוצים לראות בילדיכם. אין זה עניין של מטבוליזם, או העדפת מזון, אין זה עניין של מבנה גוף או עצמות כבדות. המקור והפתרון לתופעה תלוי אך ורק בכם ההורים.

ראשית עליכם להבין שמאחורי כל התנהגותו של ילד ישנה כמיהה אחת ויחידה והיא להרגיש טוב עם עצמו. להרגיש טוב עם עצמו משמעו להרגיש חום, אהבה, תשומת לב, תחושת ערך ואמון עצמי. מכאן, שהפנייה לאוכל מובנת מאוד, שהרי אוכל נותן תחושה נעימה, טעימה, מן חיבוק שכזה. אין האוכל מבקר או שופט, הוא פשוט שם בכדי להשביע. כאשר הילד אינו מקבל תחושה זו ממקור אחר, כגון מהוריו, הוא יפנה אל אוכל.

אם ברצונכם לשנות הרגל זה אצל ילדיכם, עליכם:

1. להיות שם עבור ילדיכם בנוכחותכם ובתשומת ליבכם. עשו לכם זמן להיות עם ילדיכם במלוא תשומת הלב. אין זה חשוב אם נסעתם עימם לאיים הקריביים או יצאתם לארגז החול השכונתי. אין זה חשוב אם מדובר בחמש שעות או בשעה אחת, מה שחשוב הוא: להיכן מופנית תשומת ליבכם והאם היא מגיעה כביקורת ושיפוטיות או כהעצמה והוקרה לילדיכם. האם כאשר אתם עימם, מחשבותיכם נודדות למטלות, בעיות כלכליות, חדשות היום, או שאתם עימם במאת האחוזים? האם כאשר אתם עימם, אתם מביעים הערכה, התפעלות והערצה או שמא אתם דואגים לתקנם, להגבילם ולייעץ להם. ילד אשר מקבל תשומת לב שמעצימה, מוקירה ומתפעלת ממנו, לעולם לא יפנה אל אוכל עבור כך.

2. ילדים רואים, ילדים עושים. ילדים מחקים את התנהגותם של הוריהם. אם אתם מנשנשים, אוכלים אוכל שאינו בריא, אוכלים מהר, בעמידה ובין הארוחות, שותים מיצים וכדומה; איך תצפו מילדיכם שינהגו בצורה שונה? התירוץ ש"לכם מותר ולהם לא", הוא יופי של תירוץ, אך אתם חווים את תוצאותיו. עליכם להבין שחינוך אינו נעשה במילים אלא במעשים. לכן אם ברצונכם לשנות את הרגלי האכילה של ילדיכם, עליכם ראשית לשנות את הרגלי האכילה שלכם. זה מתחיל בבחירת המזון שנכנס לביתכם, מה נכנס לסל הצריכה שלכם, והאם באמת זהו סוג המזון שאתם רוצים להזין בו את גופכם ואת גופם של ילדיכם.

3. עוד כשילדיכם היו קטנטנים, היה לכם קשה להכיל את בכיים, את צערם, את כאבם או את חוסר שביעות רצונם. העדפתם להאכילם במקום להכילם. הצעתם ממתק, או אוכל אחר כפתרון לבכי, לתסכול ואף לעייפות. הרגל זה נלמד והופנם על-ידם, אפילו בצורה בלתי מודעת, וכעת כשרגשות קשים עולים, הם מוצאים נחמה במזון. בכדי לשנות הרגל זה עליכם ללמוד להיות עם רגשות קשים. באמת שאין זה קשה כלל, ברגע שמבינים שכל רגש שקיים בכם, הרגש הנגדי לו קיים וזמין בכם, גם כן. לִמדו להכיל רגשות קשים ותחושות קשות. ראו איך כל רגש הופך לאחר אם רק תהיו עימו ותקבלו אותו. התחילו ברגשות שלכם ואחר עִברו להכלת רגשותיהם של ילדיכם.
הנה איך:
כאשר עולה הרגש, העבירו את תשומת הלב לנשימתכם. כאשר עולים הרגשות/המחשבות – התבוננו ואל תגיבו מתוכם. הפנו שוב את תשומת הלב לנשימותיכם, היו בתהליך זה כעשר דקות וראו איך כל רגש יכול להפוך לרגש אחר, חיובי יותר. תהליך זה יכול להיות קצר יותר אם רק תבחרו להביא להכרתכם מראה, דימוי או תמונה של משהו שנעים לכם, שאתם אוהבים ונהנים ממנו.

4. מקור נוסף ועיקרי לתופעה זו הוא, כאשר צורת האכילה של ילדיכם הינה נקודה רגישה אצלכם. ככל שרמת ההתנגדות אצליכם לנושא גבוהה יותר, כך אתם מגדילים אותו למימדים גדולים יותר, לדוגמה: ככל שמכת האגרוף לקיר תהיה חזקה יותר, כך הכאב בידכם יגדל. אם תרפו מהקיר – המכה לא תכאב כלל. בחרו להרפות מנושא זה אצל ילדיכם. התמקדו אך ורק במה שאתם יכולים לעשות בעניין, ולא במה שהייתם רוצים שילדיכם יעשו בעניין. כלומר, דאגו להביא הביתה, לבשל/להכין ולהגיש לשולחן אוכל אשר אתם מאמינים כי הוא הנכון, ומהשאר הרפו!. שחררו כל דרישה וציפייה מהם ל"משהו אחר". אל תעירו להם, אל תבקרו ואל תשפטו אותם. בכל בחירה אותה ייעשו, אהבו אותם, קבלו אותם, הרגישו חמלה כלפיהם – בתוככם. עשו זאת וראו קסמים קורים לנגד עיניכם!

הבעיה יקיריי, אינה השמנה בקרב ילדים ונוער. "הבעיה" היא חסך בתחושת אהבה וערך עצמיים, הן כלפי עצמכם והן כלפי ילדיכם. אם נדע להענות לכך, לא נתקל בתופעות כגון אלו.

באהבה רבה
שני הורביץ
מאמנת מוסמכת להורים ולילדים (cpcc)
מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות"



חזרה