לקבלת מאמרים
ישירות אליך
אימייל
שם פרטי
שם משפחה
 

על הסליחה

רבות הן הפעמים בהן פונים אלינו ילדינו בתלונה או האשמה וכתגובה אנו מתגוננים, מצטדקים ומנסים להסביר את עמדתנו. לדוגמה:
בת: "אמא איפה השמלה הלבנה שלי?"
אמא: "בכביסה"
בת: "אבל אמא... היא להיום! אני אמורה ללבוש אותה עכשיו! אוף בגללך אין לי שמלה לבנה לטקס!"...(מתחיל בכי.....)
אמא: "אם היית שמה אותה בסל הכביסה אחרי הפעם האחרונה שלבשת אותה, היא היתה מוכנה לך להיום, אך מפני שמצאתי אותה רק אתמול בערב, זרוקה מתחת למיטה, היא כעת במכונת הכביסה..."
בת: "אוף את מעצבנת! למה את נכנסת לחדר שלי בכלל? למה לא שאלת אותי?..."
וכו' וכו'....
כמובן שסיטואציה כזו יכולה להתרחש גם בין מבוגרים, במקום העבודה וכו'. לדוגמה:
רותי: "רחל למה סיפרת לגלית, מה שסיפרתי לך, זה היה אמור להישאר ביננו.."
רחל: "לא סיפרתי לה, מה פתאום"
רותי:" אבל היא סיפרה לי שאת סיפרת לה"
רחל: "לא, אמרתי לה ש...והיא אמרה ש...אז סיפרתי לה ש...."
רותי: "בגללך היא כועסת עליי, יותר אני לא אספר לך כלום...."
רחל: "אבל רותי....."

כולנו שואפים לשלום, להרמוניה ולצדק. מכיוון שכך, כאשר מישהו פונה אלינו בהאשמה או תלונה אנו מנסים לעשות סדר ו "לצאת נקיים";
אולם בעשותנו זאת, אנו מבזבזים כל-כך הרבה זמן ואנרגיה, תחושתנו הפנימית הינה כאב, עומס ומועקה ולבסוף אנו משיגים הִתנגדות, דעתנות, ונִפרדות.
לבקש סליחה
בקשת הסליחה אינה הודאה באשמה. בקשת הסליחה הינה מעלה ועוצמה. לבקש סליחה זה לא אומר שטעית, שאתה לא צודק, זה לא עושה אותך "לא בסדר" או אדם "שווה פחות".
בקשת הסליחה מעידה על כך שאתה רואה לתוך פנימיותו של האחר, אתה מבין את רגשותיו ואמפטי לכאבו.
בקשת הסליחה מעידה על כך שהחשוב לך ביותר הוא שלום והרמוניה, ולא מציאת אשמים, להיות צודק או להגיד את המילה האחרונה.
כאשר אנו מבקשים סליחה במקום להצטדק, נחה דעתו של האחר. הוא נרגע כיוון שהוא מרגיש שראו אותו והבינו לליבו, ולכן הוא יכול לשחרר ו"להמשיך הלאה".
כאשר אנו מבקשים סליחה תחושתנו הפנימית הינה שחרור, שלווה וחמלה. בכך אנו משיגים את החשוב לנו ביותר - שלום, הרמוניה, צדק וסדר.
לדוגמה:
בת: "אמא איפה השמלה הלבנה שלי?"
אמא: "בכביסה"
בת: "אבל אמא... היא להיום! אני אמורה ללבוש אותה עכשיו! אוף בגללך אין לי שמלה לבנה לטקס!.." (מתחיל בכי.....)
אמא: "סליחה יקירה, אני כל-כך מצטערת."
בת: בכי קצר...ו "טוב יש לי את השמלה האחרת..."
או
רותי: "רחל למה סיפרת לגלית, מה שסיפרתי לך, זה היה אמור להישאר ביננו"
רחל: "סליחה יקירה, אני כל-כך מצטערת"
רותי: "טוב, בפעם הבאה בבקשה אל תספרי."

אמרו לי אתם: איך אפשר להתווכח עם "סליחה"?

למה זה כל-כך קשה?
אנו רגילים שכאשר אנו מבקשים סליחה, זה אומר שטעינו, שאנו לא בסדר, שאנו האשמים, שאדם אחר צודק ואנו לא. כמובן שאף אחד לא היה רוצה להרגיש כך!
אנו רגילים שהחשוב לנו ביותר הוא להיות צודקים, אולם אם נבין שהחשוב לנו ביותר הוא שלום והרמוניה, נוכל לשחרר את הרצון להיות צודקים ובכך להשיג שלום והרמוניה.

בבקשה אל תקחו את דבריי כמובן מאליו. בדקו לעצמכם את התחושות, הרגשות והתוצאות הנלוות.
שימו לב מה קורה בגופכם, מהי התחושה הפנימית שלכם כאשר אתם נכנסים למגננה, כאשר אתם מצטדקים ומנסים להסביר; כמו כן, כאשר אתם מבקשים סליחה ומשחררים את הרצון להיות צודקים.

הציפייה לסליחה
יש כאלו האומרים: "אם הוא יבקש סליחה, אזי אסלח לו"
הסליחה האמיתית הינה סליחה ללא תנאים, ציפיות או דרישות.
הסליחה האמיתית אינה תלויה בדבר חיצוני שיקרה, אלא מגיעה מתוך תוכנו..מפנימיותינו.
כבכל בוקר ישבנו בנותיי ואני לארוחת הבוקר, וביתי שאלה אותי: "אמא, סבא ביקש ממך סליחה על כל מה שעשה לך כשהיית ילדה?" תשובתי אליה היתה:
"יפה שלי, תודה על דאגתך ורגישותך. אם סבא ביקש סליחה או לא, זה בכלל לא רלוונטי. סליחה אמיתית הינה סליחה שבאה מבפנים, מתוך תוכי.
כאשר אני למדתי לסלוח, הכל נרגע מבפנים, שוחרר, התרכך, כבר לא היה לי צורך בסליחתו...."

איך לומדים לסלוח?
1. הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא הרצון. הרצון לאושר אמיתי, לשלווה פנימית ורוגע נפשי. הרצון לשחרור ממועקת הלב, מהסבל ומההתנגדות המכלה.
שום דבר לא יכול להיעשות אם אין כמיהה ורצון, אך אם יש רצון, זה רק עניין של זמן...

2. מבינים את המשותף לכולנו: כולנו רוצים להרגיש טוב עם עצמנו, להיות מאושרים. כל עשייתנו, אמירותנו, התנהגותנו נובעות משאיפה זו.
איך נוכל לבקר ולשפוט אדם הרוצה להרגיש אהוב, לקבל חום ותשומת לב בדיוק כמונו?

3. מבינים את השונה בנו: לכל אדם סדרי עדיפויות, ערכים, מניעים, פחדים, חסמים, רצונות, שאיפות, מנהגים והרגלים שונים.
לצפות ולדרוש מהאחר להיות כמונו ,זה כמו לצפות מתפוח להיות תפוז – לעולם זה לא יקרה ולכן מביא להרבה תסכולים, אכזבות וסבל. האם נוכל לכפות על האחר להיות כמונו?

4. רואים ב"אוייבים" הגדולים ביותר שלנו, כידידי הנפש הגדולים ביותר. לרוב אנו רואים כאוייבים את אלה שאינם מסכימים עימנו, שחושבים ומרגישים אחרת מאיתנו.
הבינו כי אלו הם המקפצה הרוחנית הגדולה ביותר למימוש הפוטנציאל הגלום בנו ולהגשמת ייעודנו. ממש כפי שלא נוכל לפתח שרירים ללא התנגדות (משקולות), לא נוכל להשיג שלום אם לא נדע לקבל את השונה.
להלן ההבחנה בין קבלה להסכמה: קבלה משמעו הבנה. לדוגמה: נוכל להבין ילד המכה את חברו כיוון שהוא זקוק לתשומת לב, לאהבה ובטח סערה מתחוללת בתוכו.
זה לא אומר שנסכים עם התנהגות זו ולכן נאמר לכך "לא". ה"לא" שנאמר מתוך הבנה וחמלה ולא מתוך כעס ועצבים עושה את כל ההבדל!

5. הכרת תודה
למדו להודות על כל דבר שקורה בחייכם. בחרו להודות על הלמידות מכל ארוע וחוויה.
כאשר תעשו זאת תעברו לצדו השני של המתרס - מעולם של תלונות והאשמות, קורבנוּת ורחמים עצמיים, לעולם של יצירה, קבלה, חופש ושלווה.

אז נתראה שם?

שלכם בסליחה, באהבה ובאיחולי שלום

שני הורביץ
מאמנת מוסמכת להורים ולילדים (cpcc)
מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות"



חזרה