לקבלת מאמרים
ישירות אליך
אימייל
שם פרטי
שם משפחה
 

בכיים של ילדינו

שנת הלימודים החלה ויחד עם הסתגלות ילדינו, גם אנו ההורים מסתגלים וחווים קשיים לגיטימיים המופיעים בכל שינוי, התחדשות ומעבר.
"כל-כך קשה" אומרת אמא בפרידה מביתהּ,
"לאט לאט" (עם הרמת גבה ונשיפת אוויר), אומרת אמא אחרת בליווי בנה לביה"ס....

לעיתים בכיים של ילדינו יכול לטלטל את עולמנו ולהשפיע על מצב רוחנו למשך כל היום. חשוב לדעת שגם אם כך הדבר, זה בסדר גמור - זה אנושי, לגיטימי ומובן. כמו כן חשוב לדעת שזה לא חייב להיות כך. הנה כמה נקודות מבט לשיתוף

רגשות קשים:
בכיים של ילדיכם, צערם וכאבם מעידים על סערה פנימית החלה בתוכם. הרגשות הקשים מעידים על קושי שהם חווים באופן אישי, ואין הם מעידים על איכותכם ורמתכם כהורים. לרוב, אין סבלם של ילדיכם מעיד על כך שאתם הורים לא טובים, שמעשיכם שגויים או שהסיטואציה בגדר טעות. לכן, לקיחת התנהגותם באופן אישי, ומתיחת ביקורת כלפי עצמכם אינה מקדמת. כמו כן התנהלות מתוך "לא נעים, מה יגידו השכנים", גם כן לא תשפיע עליכם להתנהג באופן שייטיב עימכם ועם ילדיכם.

אחד הקשיים הגדולים ביותר בחיינו, הינו התמודדות עם רגשות "קשים" כגון: כעס, צער,
עצב, תסכול ופחד. להורים הקושי כפול ומכופל, כי כאשר ילדיכם מרגישים רגשות קשים, לא רק שאתם מזדהים עימם, אתם נושאים את האחריות לשנות ולתקן את רגשותיהם.
כאשר אתם מנסים לתקן את המצב או לשנות את רגשותיהם על ידי:
- עונשים ("כנס לחדר ותרגע", "צא החוצה עד שתרגע"),
- צעקות ("די כבר תפסיק לבכות", "אני לא רוצה לשמוע אותך בוכה"),
- איומים ("אם לא תפסיק לבכות, לא תקבל גלידה", אם לא תפסיק לבכות לא אשחק עימך")
- ואוכל (אתה בטח עצבני כי אתה רעב", "בוא תאכל משהו ותירגע").
המסר שאתם מעבירים לילדיכם, הוא שלבכות זה לא בסדר, שזה עושה אותם לא טובים, ילדים רעים ואפילו תינוקות. "מה את בוכה, מה את תינוקת?" שואלת אמא את ביתהּ, "לא לבכות, אתה כבר גדול" אמרה לו הגננת, "היום הוא היה ילד טוב, הוא לא בכה בכלל" מספרת המורה לאמא...

היום אני מזמינה אתכם להבין שרגשות קשים אינם לכלוך שצריך להעביר עליו סמרטוט, כמו כן אין הם עושים את האדם מקולקל. תנו מקום לרגשות אלו לבוא לידי ביטוי, תנו להם לגיטימציה, אפשרו אותם, היו סבלנים עמם, ואל תנסו לשנותם או לתקנם.

ההתנגדות לדבר מביאה לסבל, וקבלת הדבר מביאה לשקט פנימי ורוגע.

אפשור הרגשת רגשות קשים וויתור על הרצון להדפם ולשנותם ברגע הופעתם, יעזרו לכם להבחין כי כמו שהרגשות הקשים באים, כך הם גם חולפים. רגשות הינם כעונות השנה ואין הם מעידים על איכותו של אדם. לדוגמה:
דמיינו לעצמכם סיטואציה בה אתם נפרדים מילדתכם בביה"ס. ילדתכם בוכה ללא הרף וממאמנת להיפרד. אתם מרגישים אולי כעס, עצב, תסכול וחוסר אונים.. לפתע מצלצל הטלפון, זה ממפעל הפייס...והגברת מודיעה לכם כי אתם הזוכים המאושרים במליון שקלים. אתם הרי נשארתם מי שאתם אך רגשותיכם התחלפו. רגשות הכעס, העצב והתסכול הפכו לרגשות שמחה והתלהבות לא כן?!

נשיאת האחריות לתיקון ושינוי רגשות ילדיכם:
כאשר אתם לוקחים על עצמכם את האחריות לתיקון ולשינוי רגשותיהם של ילדיכם, מבלי משים לב, אתם מנשלים אותם מכוחם להתמודד עם רגשות קשים ולהתגבר עליהם בעצמם. להציע לילד ממתק, מתנה, או פעילות משותפת עימכם כפיצוי, מלמד אותם להיות תלויים במושאים חיצוניים להרגעה, אולי אף להתכחש לרגשותיהם או להפנימם; ובמקרים אחרים גם להפך - להשתמש ברגשות קשים על מנת להשיג את מבוקשם מכם.

אני מזמינה אתכם היום להפרד ממעמד "האביר על הסוס הלבן" של ילדיכם ולאפשר להם להיות "האביר" של עצמם. בכך תעצימו אותם לאין ערוך, ותעבירו אליהם את המסר שאתם מאמינים שהם יכולים להתמודד עם רגשות קשים בעצמם.
הפסיקו את ההרגל שעובר מדור לדור, של בריחה מרגשות קשים וסילוקם על-ידי מושאים חיצוניים כגון: אוכל, סקס קניות. לַמדו את עצמכם ואת ילדיכם אחרת. לִמדו להתמודד עם רגשות קשים בעזרת כוחותיכם הפנימיים האינסופיים.
לדוגמה:
נחזור לסיטואציה בה אתם נפרדים מילדיכם בשער ביה"ס או הגן וילדיכם בוכה וממאן להיפרד. היו דוממים, אל תדברו ואל תזוזו, הפנו את תשומת ליבכם אך ורק לנשימותיכם. מלאו את הבטן באויר ורוקנו אותה מאויר ולו רק לדקה, הפנו את כל תשומת ליבכם לנשימותיכם. ודאי תבחינו כי עלו רגשות התסכול, העצבים אולי חוסר האונים, פשוט תנו להם להיות, התבוננו בהם כאילו מהצד, והשיבו את תשומת ליבכם לנשימותיכם.
רק מדקה או דקותיים אלו, אתם תבחינו כי הרגש שהופיע מלכתחילה, שינה כבר צורה ועוצמתו הינה שונה כעת. ככל שתתמידו ביכולת להכיל רגשות קשים על-ידי נשימה ונוכחות ברגע, תוכלו להביא לידי ביטוי את יכולותיכם להתמודד עם כל דבר, ללא כל מושא חיצוני וללא בריחה והדיפה.

היזכרו, כל שילדיכם צריכים מכם ברגעים קשים אלו זה את אהבתכם ללא תנאי, את אמונכם ואת נוכחותכם. הם רוצים להרגיש ולדעת שלבכות זה בסדר ואין זה עושה אותם ילדים רעים או קטנים. הם רוצים להרגיש ולדעת שהם עדיין אהובים, למרות בכיים ולמרות תסכולם. הם רוצים שתאמינו בהם שהם יכולים להתמודד עם הקושי ולהתגבר עליו; והם רוצים שתוכלו להיות עימם כאשר הם מרגישים רגשות קשים, בחיבוק, בליטוף או רק בתשומת ליבכם.
האם זה אומר שעליכם להישאר עימם בגן או בכיתה? – ודאי שלא. הכוונה הינה להיות עימם בגבול הנראה בעיניכם, ובזמן זה שתאפשרו להם להרגיש ולכאוב. הכוונה הינה שתהיו מסוגלים להיות עימם בכאבם, מבלי הצורך לשנות או לתקן אותם, את המצב או את רגשותיהם.
האם זה אומר להסכים עם כל מה שהם עושים ואומרים? – ודאי שלא. זה רק אומר שכאשר אתם מציבים את הגבול אתם עושים זאת כאשר ליבכם מלא בהבנה, בחמלה ובאמפטיה ולא בכעס, בעצבים ובחוסר סבלנות.

שלכם באושר ובשלווה כמו גם בעצבים ובכאוס

שני הורביץ
מאמנת מוסמכת להורים ולילדים (cpcc)
מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות"



חזרה