לקבלת מאמרים
ישירות אליך
אימייל
שם פרטי
שם משפחה
 

החופש הגדול - הורים צאו גם אתם לחופשי!

"...אוף החופש הזה מכה"
"...אני עוד לא יודעת איך לבלוע את זה..."
"...אני בפאניקה, לא יודע מה לעשות איתו..."
"...אני רק מחכה להיות אחרי..."
"...נעביר את זה איכשהו..."

מה גורם להורים להיות בתחושת נטל, כבדות ומועקה, בייחוד לקראת ובזמן החופש הגדול?

סיבה ראשונה הינה האמונה כי עליכם להעסיק או להפעיל את ילדיכם
לילדיכם דמיון ויצירתיות מופלאים, ויכולת להעסיק את עצמם עד אין קץ!
למעשה, יכולותיהם של ילדיכם, אם לא עולות על שלכם, שוות לכם.
רוב ההורים אינם מודעים לכך, זאת בעקבות ההרגל, הלא מודע, לקחת אחריות להעסקת והפעלת ילדיהם עוד כשהיו תינוקות. כך נוצר מצב שאתם ההורים לא מאומנים בלתת לילדיכם את המרחב והחופש ליצירתיות, כמו כן ילדיכם אינם מאומנים בלהעסיק את עצמם.
עם זאת, אף פעם לא מאוחר מדי לעשות שינוי. כל שעליכם לעשות הוא - לא לעשות!!
שבו בשקט, בדממה, במרחב של ילדיכם. פשוט היו נוכחים עימם, ללא התערבות, וסמכו על יכולותיהם. אם תחפצו בעשייה כלשהי, עסקו במשהו יצירתי, לדוגמה:
קראו ספר, עשו יוגה, בשלו, ציירו, שירו, נגנו, כתבו. אל תעבדו, תקראו עיתון, תשבו על המחשב, תצפו בטלוויזיה או תדברו בטלפון).
דבר נוסף – תמיד הוקירו אותם, ולעולם אל תבקרו לרעה את יצירותיהם או האופן בו הם משחקים. גם אם הם לא משחקים לפי כללי המשחק. נסו כמה שפחות להתערב (אלא אם הם עלולים לפגוע בעצמם או באחר).

סיבה שניה הינה השקפתכם ונקודת מבטכם על כל דבר הקורה בחייכם.
בהתאם להשקפתכם ולנקודת מבטכם, כך תחוו את חייכם – באושר או בכאב, בשמחה או בעצב, ברוגע או בלחץ – אתם היחידים שקובעים זאת.
הנה התרשים:
                                    מקרה ← נקודת מבט ← רגשות ← חיים

לדוגמה: הילדים משחקים יחדיו ותוך כדי משחק מתעורר ויכוח/ריב.
נקודת מבט ראשונה: משהו לא בסדר עם הילדים: "הם לא מחונכים", "הם אינם מסתדרים בחברה", "מתנהגים כתינוקות", "ילדים רעים".
הרגש: כעס, תסכול, עצב, עצבים
חיים: לא נעים לחיות בכעס, בתסכול בעצבים.
נקודת מבט שניה: התנהגותם נורמאלית לחלוטין: כך הם לומדים להסתדר בחברה, הם מתאמנים בלהגיע להסכמה או פתרון, הם מגלים מה עובד ומה לא עובד עבורם וכו'.
הרגש: רוגע, שלווה אמון ובטחון
חיים: נעים וכייף

דוגמה נוספת: פוטרת מהעבודה ב 30/6
נקודת מבט ראשונה: "מכה", "ביש מזל"
רגש: עצב, חוסר בטחון, תסכול, חוסר אונים, דאגה
חיים: קשים
נקודת מבט שניה: הזדמנות, מזל טוב,
רגש: שמחה, הקלה, בטחון, הכל מדוייק
חיים: נעימים וכייפים.

לא קורים דברים רעים, קורים דברים, וזוהי השיפוטיות שלנו באם טובים או רעים הם.
לכן, אם תראו בתקופת החופש הגדול - "מכה", "עונש", "כיף", "אושר", "הזדמנות" – אתם צודקים, זו תהיה חוויתכם!

סיבה שלישית הינה שהמפגש עם ילדינו, הוא אחד המפגשים המצמיחים והמפתחים ביותר עבורנו כבני אדם.
במפגש עימם, אנו נפגשים בנקודות באישיותנו הזקוקות לתיקון ולשינוי. לדוגמה:
אי היצמדות, שחרור שליטה, קבלת האחר והשונה, התחשבות, כבוד, נוכחות בהווה, סבלנות וסובלנות. מפגשים אלו קשים לנו הן מכיוון שקשה לנו לחזות בעיוותים שלנו, והן מעצם היותם מפתחים ומצמיחים. כעת הבחירה בידינו: או לעבוד על אישיותנו ותכונותינו, עבור האושר, השלווה והשלמות שלנו; או להתעלם מההזדמנות ולהמשיך לחוות כעס, תסכול, עצבים וחוסר סבלנות במפגשים עם ילדינו.

סיבה רביעית הינה שהתרגלנו להתלונן.
אנחנו כבני אנוש רגילים ואוהבים להתלונן, זהו רצונו ומזונו של האגו האנושי. אם תשימו לב אנחנו מתחילים להתלונן, ומיד נכנסים ל"טראנס", מתחממים, צוברים תאוצה... והתלונה והטרוניה הופכות גדולות ומועצמות יותר. לרוב לא עומדת מאחורי הטרוניה סיבה אמיתית, אך גם אם כן, שהרי התלונה לא באמת מקדמת את הפתרון. לעיתים אנו משתמשים בתלונה ליצור חיבור לאדם אחר- "יש לנו את אותה בעיה", "אנחנו באותה סירה"; אך עמוק בפנים, אנחנו לא באמת מרגישים כך. אנחנו לא באמת מרגישים שבילוי עם ילדינו הינו "מכה".

סיבה חמישית לתחושת הכבדות והמועקה לקראת 'החופש הגדול' הינה ששכחנו ממה אנו נהנים באמת.
אנו כה כבולים לשגרת היומיום, לנורמות המקובלות ולאמונות המעקבות, ששכחנו מה עושה לנו טוב. ענו לעצמכם: האם אתם קמים בבוקר בתחושת מלאות, אושר וסיפוק? האם אתם עושים בחיי היומיום את מה שאתם אוהבים לעשות? מתי לאחרונה שאלתם את עצמכם "מה אני אוהב לעשות?" אנחנו ישנים, ולצערי רוב האנשים מתעוררים רק בעקבות מחלה או ארוע "קשה" אחר בחייהם. למה לחכות לכך? למה לא לחיות את חיינו באופן מודע וער כבר עכשיו? הנה דרך להתעוררות - ענו לעצמכם: "לו היה זה יומי האחרון עלי אדמות, מה הייתי עושה, היכן, ועם מי הייתי מבלה אותו?".
סביר להניח כי "לא הייתם מבלים אותו במשרד, בקניות, במסחר בבורסה או בניקיון הבית. הייתם מבלים אותו, עם האנשים האהובים עליכם ביותר, ושותים את נוכחותם בצמא."
עשו זאת!
בתקופה זו של 'החופש הגדול' אתם מוזמנים לצפות בגדולתם של ילדיכם – ביצירתיותם ובדמיונם. התמסרו לחיבוקיהם ואהבתם. הקשיבו לקול צחוקם, לחכמתם ולתבונתם. שחררו שליטה ותכניות, וצאו לחופשי!


שלכם באהבה רבה

שני הורביץ
מאמנת מוסמכת להורים ולילדים (cpcc)
מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות"



חזרה