לקבלת מאמרים
ישירות אליך
אימייל
שם פרטי
שם משפחה
 

חינוך לעצמאות ואחריות

אחת השאיפות המרכזיות שלנו כהורים, היא שילדינו יהיו אחראיים ועצמאיים. יחד עם זאת, באופן בלתי מודע, רובנו לא נותנים להם את ההזדמנות לעשות זאת.

כמה פעמים אנו עושים עבורם את שהם מסוגלים לעשות בעצמם?
כמה פעמים אנו בוחרים עבורם, בעוד הם מסוגלים לבחור בעצמם?

אנו מעדיפים לעשות ולבחור עבורם, כי כך הדבר יעשה מהר יותר, או שנהיה בטוחים שהדבר יעשה, או אולי אפילו בגלל שאנו חושבים כי הבחירה שלנו "נכונה יותר", או שהדרך בה אנו עושים את הדברים "טובה יותר". בכך, מבלי משים לב, אנו מנשלים אותם מאחריותם ומעצמאותם.

במערכת יחסים צריך כל אחד מהצדדים לתת מאה אחוזים מעצמו, כדי שכל אחד יתפתח ויגיע למיצוי הפוטנציאל הקיים בו. אם אחד מן הצדדים לוקח אפילו שלושה אחוזים יותר, הוא מחליש את הצד האחר בשלושה אחוזים. כלומר: אם אתם לוקחים שלושה אחוזים יותר אחריות מאשר ילדיכם, אתם מחלישים את יכולת לקיחת האחריות שלהם בשלושה אחוזים.

הורים כה רבים עדיין מעורבים, יתר על המידה, בשעורי הבית, בהתארגנות הבוקר והערב, ביחסים החברתיים של ילדיהם וכו'. כוונתי איננה שעליכם להתעלם או לצאת מן התמונה, כוונתי הינה ללמד אותם "בחירה".
לדוגמה: כשביתי שואלת אותי אם ללבוש קפוצון ביציאתהּ מהבית, הכי קל זה לתת תשובה מיידית (כן או לא), עם זאת להעביר את האחריות אליה ולומר: "צאי רגע החוצה, הרגישי את מזג האוויר ובחרי מה נכון לך." –זה לוקח זמן, אנרגיה ותשומת לב, אך אם אנו רוצים שילדינו ייקחו יותר אחריות, עלינו לתת להם את האחריות, עלינו ללמדם לבחור.

בחירה ואחריות הם כמו שריר שיש לאמן, ככל שנתרגל אותם יותר, נתחזק בהם עוד ועוד.
ממש כפי שאנו מתחילים להתאמן בחדר הכושר - איננו מתחילים בלהרים עשרים ק"ג, אנו מתחילים בחמישה ק"ג ולאט לאט מעלים; כך גם עם ילדינו. עלינו ללמדם בחירה ואחריות בדברים הקטנים היומיומיים, כגון לבוש, הנעלה ואוכל, כך שכשיהיו מבוגרים יוכלו הם להחליט "בדברים הגדולים" – כגון בני זוג, מקום עבודה, לימודים וכו'.

אם רצוננו בילדים אחראיים ועצמאיים עלינו:

1. לאמן את שריר "לתת אחריות" אצלינו.
ברגע ששריר זה יהיה מאומן אצלנו, יחל שריר האחריות אצל ילדינו לפעול.
לדוגמה: החליטו עם ילדיכם כי פינוי השולחן לאחר ארוחת הערב הינו באחריותו. שחררו כל נגיעה שלכם בעניין, כלומר אל תתערבו, על תעשו אחרי, פשוט תנו לו לעשות בעצמו. גם אם לא עשה בדיוק כמוכם, או שבר או פספס כמה פינות – הניחו לכך. תראו שעם הזמן זה יעשה ב"אופן מקצועי" יותר ויותר.

2. לסמוך עליהם ולהאמין בהם.
ככל שתאמינו בילדיכם ותסמכו עליהם יותר, כך הם יאמינו בעצמם ויסמכו על עצמם יותר. אלה הם יחסי גומלין בתוך מערכת יחסים. לא ניתן לצפות מהצד השני להשתנות כאשר איננו משתנים בעצמנו. משפטים כגון: "אני מאמין בך בן". או "אין לי ספק שתצליחי" הינם מעוררי השראה ומעצימים מאין כמותם. זהו אחד הדברים החשובים ביותר שעליכם לעשות בעבור ילדים אחראיים ועצמאיים יותר.

3. להניח לביקורתיות כלפי ילדיכם ולהוקיר כל "פיסות" אחריות ועצמאות שאתם מגלים אצלם.
כל מה שתחזקו אצלם ייטמע ויתחזק. אם תאמרו להם כמה הם אינם אחראים — זה בדיוק מה שהם יהיו. לעומת זאת, ככל שהילד ישמע מכם כמה הוא אחראי — כך יגבר רצונו לקחת אחריות. לדוגמה: אמא אשר ללא הרף אומרת לבנה: "אתה חסר אחריות" או "אתה כל הזמן שוכח" מעצבת את אישיותו בדבריה. למזלנו גם להפך. כשאנו בוחרים להוקיר ולעודד אותם על כך שהם אחראיים, בוגרים ועצמאיים, גם בכך, אנו מעצבים את אישיותם.

4. למדו אותם בחירה בתגובתם.
כמה מאתנו משתמשים בתדירות כזו או אחרת במשפטים הבאים: "היא פגעה בי." "הכל בגללו". "הם האשמים"...ובכן, רגשותינו הינם בחירות שלנו. אף אחד לא יכול להכעיס אותנו, אם איננו בוחרים לכעוס; אף אחד לא יכול לשמח אותנו, אם איננו בוחרים להיות שמחים; אף אחד לא יכול להעליב אותנו, אם איננו בוחרים להיעלב; ואף אחד לא יכול לעצבן אותנו אם איננו בוחרים להתעצבן. רגשותינו הינם בחירות שלנו על-פי הפרשנות שאנו נותנים למקרה.
לדוגמה:
המקרה: בתכם לקחה כסף מארנקכם, ללא רשותכם.
פרשנות א': "ביתי גנבה לי כסף מהארנק".
רגש: כעס, עצבים, תסכול
תגובה אפשרית: שיחת תוכחה, שפיטה וביקורת על מעשיה מתוך כעס, עצבים ותסכול.
תארו לעצמכם כי באמצע שיחת התוכחה, ביתכם אומרת לכם: "יום הולדתך קרב ורציתי להפתיע אותך בתכשיט שכל-כך רצית....".
מה היו רגשותיכם במקרה זה?
כלומר, אם פרשנותכם את מקרה לקיחת הכסף מהארנק היתה אחרת, כגון: "היא לקחה עבור מתנת הפתעה או עבור עזרה לאחר, רגשותיכם היו אחרים. רגשות הכעס והעצבים יתחלפו ברגשות חמלה ואמפטיה, ולכן תגובתכם למקרה תהיה שונה לחלוטין. המסר יהיה עדיין ש"אסור לקחת ללא רשות", אך הוא יועבר מתוך רגשות חמלה ואמפטיה ולא מתוך רגשות כעס ועצבים – זה עושה את כל ההבדל.

ברגע שאנו תולים את מצב רוחנו והתנהגותנו במעשי האחר, אנו מנתקים מעצמנו את הכח והעוצמה ומעניקים זאת לאחר. בעצם כך אנו מסירים מעצמנו את האחריות לתגובתנו ומטילים זאת על האחר. למדו את ילדיכם לבחור בפרשנותם, ברגשותיהם ובתגובותיהם; בכך תלמדו אותם אחריות לחיות את החיים אותם הם רוצים לעצמם.

5. בחירה בנקודת המבט
כל אירוע בחיינו הוא כמו כוס שחצייהּ מלא וחצייהּ ריק. בידנו הבחירה במה אנו מתמקדים: בחצי כוס הריקה או בחצי הכוס המלאה. בני האדם הינם יצורים פרדוקסליים, יש בנו פחד ואומץ, כעס ורוגע, קנאה ואהבה, כך גם בחיים - יש בהם כיעור ויופי, עצב ושמחה, כאב ונועם – יש הכל, זה מה שעושה את החיים שלמים ומלאים. הבחירה בנקודת המבט, הינה הבחירה במה אנו מתמקדים, על מה אנו שמים את זכוכית המגדלת: בעוני או בשפע, בעצב או בשמחה, בבדידות או באחדות. למדו את ילדיכם בחירה בנקודת המבט ותזכו לגדל ילדים אחראים לאושרם.

לסיכום: לא נוכל לצפות לאחריות ועצמאות, כאשר בראש מעייננו לסיים את מטלות היום ו,לתקתק, את הילדים. לגדל ילדים אחראיים ועצמאיים יותר, לוקח זמן, אנרגיה ותשומת לב. (לא בכדי אני טוענת שהורות היא מקצוע לכל דבר). הבטחתי אליכם שכאשר תעשו זאת
התוצאות יהיו מ ד ה י מ ו ת

שלכם
באחריות

שני הורביץ
מאמנת מוסמכת להורים ולילדים (cpcc)
מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות"



חזרה