לקבלת מאמרים
ישירות אליך
אימייל
שם פרטי
שם משפחה
 

איך מעסיקים ילדים

מכתב זה מוקדש באהבה רבה לכל ההורים, אשר בפיהם שגורים אחד או כמה מהמשפטים הבאים:
"הילד שלי פשוט לא יודע להעסיק את עצמו."
"הילדה שלי לא מפסיקה להתלונן: "אמא, משעמם לי..."
"הילדים שלי 'מטפסים על הקירות' כשהם בבית."

אז מה לעשות?
ראשית אני מזמינה אתכם להבין את מקור הקושי שלכם עם העניין. שאלו את עצמכם:
"מה זה אומר עליי, שילדי אינו יודע להעסיק את עצמו?"
"איך אני מרגיש כשאין לי תעסוקה?"

הורים רבים מצביעים על חוסר־יכולתם להכיל את ילדיהם במצב זה. הסיבה העיקרית לכך היא שהם תוהים מה הדבר אומר עליהם בתור הורה אז מתחילות לחגוג תחושת הכישלון, הביקורת והשיפוטיות העצמית.

1. הבינו שרגשותיהם של ילדיכם אינם מעידים עליכם
מצב זה לא עושה אתכם הורים לא טובים; לא מראה שאתם לא בסדר. מצב הוא זה שלהם לגמרי, קשור לעולמם, לנקודת מבטם, לבחירתם ברגע זה.

2. בדקו את נקודת מבטכם לגבי "חוסר עשייה" ו"לשבת לבד".
רובנו מתקשים לשבת בשקט, בדממה, לבד, בלי להיות עסוקים, ולכן איננו מסוגלים להכיל זאת אצל האחר. לאחר שתגלו את המַתנה העצומה בישיבה בשקט עם עצמכם, תשתנה גם נקודת מבטכם על הסיטואציה, ולא תהיה לכם בעיה להכיל זאת אצל האחר.

3. האמינו בכל לִבכם, כי לילדיכם יצירתיות ודמיון ללא גבולות, יכולות וכישרונות כמו שלכם (אם לא יותר)
ברגע שתאמינו בכך ותפסיקו לחשוב שתפקידכם להציל את ילדיכם, תפסיקו לקחת על עצמכם "תיקים" שאינם שלכם. בדרך זו לא רק אתם תחוו שחרור וחופש, אלא גם ילדיכם. האמינו בהם, אמרו להם זאת ושחררו.
עכשיו, לאחר שאתם משוחררים משיפוטיות ומביקורת עצמית, ואתם מאמינים ביכולותיהם הבלתי מוגבלות של ילדיכם (כלומר אינכם נושאים באחריות להעסיקם על כתפיכם), אתם פנויים להיות שם בשבילם "ולפזר אבקת קסמים להעסקתם".
כך תעשו זאת:
בסקרנות

עזרו להם ללמוד מי הם באמצעות שאילת שאלות נקיות משיפוטיות ודעות קדומות:
"מה זה אומר שמשעמם לך?"
איך ההרגשה לא לעשות כלום?"
"מה היית רוצה לעשות?"

בגילוי אמפטיה
"אני שומעת ממך שלא נעים לך לא לעשות כלום."
"אני מבינה שלא כיף לך כשמשעמם לך."

בהכלה
אחרי שגיליתם סקרנות והבעתם אמפטיה, עצרו!
אל תעשו כלום, אל תיגררו למצוא להם פתרון או תשובה!
למה?
1. כי אם לא תנהגו כך, תרגילו אותם שאתם הפתרון לכל "בעיותיהם"—דבר שיגזול מהם עוצמה, ביטחון, הערכה עצמית ותושייה.
2. פשוט כי הם יכולים לבד.

דוגמה:
משי: "אמא, משעמם לי."
אמא: "מה זה אומר שמשעמם לך?"
משי: "שאני לא יודעת מה לעשות."
אמא: "מה היית רוצה לעשות?"
משי: "לא יודעת."
אמא: "ואיך את מרגישה כשאת לא יודעת מה את רוצה לעשות?"
משי: "לא נעים."
אמא: "מה זה אומר?"
משי כבר נעלמה לה והצטרפה למשחק...

אולי זה יארך כמה רגעים, אולי יידרשו כמה פעמים — אך בסופו של דבר תרגישו כאילו פיזרתם אבקת קסמים בבית, ולפתע תיעלם ה"בעיה" כלא הייתה.

בהצלחה וחופשה נעימה!

שני הורביץ
מאמנת מוסמכת להורים ולילדים (cpcc)
מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות"



חזרה