לקבלת מאמרים
ישירות אליך
אימייל
שם פרטי
שם משפחה
 

הורים בפורים

חג פורים שמח ומבדח. האומנם?
הורים רבים מסיימים את החג מתוסכלים ועצבניים וחווים פער גדול בין הרגשתם לבין עליזות השירים: "לה, לה, לה, ללה, ללה, לה לה לה ללה..."

לפניכם שתי סיטואציות אופייניות

1. חודש לפני פורים
ילדה: "אמא, אני רוצה להתחפש לנסיכה."
אמא: "מצוין, בואי נקנה/ נמצא/ נכין תחפושת של נסיכה."
יומיים לפני פורים
ילדה: "אמא, אני לא רוצה להתחפש לנסיכה, אני רוצה להתחפש לבילבי."
אמא: "_______" (השלימו את החסר)
ביום החג
ילדה: "איכס, זה מגעיל, לא רוצה את זה."
אמא: "_______" (השלימו את החסר)

2. חודש לפני פורים
אבא: "לְמה אתה מתחפש השנה?"
נער: "אני לא מתחפש השנה."
אבא: "בטוח?"
נער: "כן."
אבא: "בטוח שלא תשנה את דעתך ביום המסיבה?"
ביום המסיבה בבית הספר
נער: "אבא, אני לא הולך לבית הספר."
אבא: "למה?"
נער: "כי אין לי תחפושת."
אבא: "_______" (השלימו את החסר)
במקום הפנוי לתשובת ההורה אני מזמינה אתכם להתמקד בתחושות וברגשות שלכם. איך המצבים האלה גורמים לכם להרגיש?

איך תוכלו להשתחרר מהלחץ או מהמתח, המלווים הורים רבים לקראת פורים? איך תעברו את היום ברוגע, בשמחה ובצחוק?

נדרשים רק ארבעה צעדים:

1. חקירה ולמידה

ענו לעצמכם על השאלות הבאות:
"מה מרגיז אותי?"
"מה מכעיס אותי?"
"מה מטלטל אותי כל־כך?"
שאלו שאלות אלו ו"רדו שלוש דרגות לעומק".
התשובה הראשונה היא תמיד "הקליפה" ונוגעת במה שנמצא על פני השטח, כגון: "הוא מרגיז אותי", "היא מכעיסה אותי". ככל שתעמיקו לברר באמצעות השאלות, תלמדו עוד על עצמכם ותגיעו למהות העניין שמפריע לכם.
התשובה האמיתית היא תמיד רגש או מחשבה, שאתם מרגישים או חושבים כלפי עצמכם — ולא התנהגות או תגובת האחר, כגון תחושת ערך עצמי נמוך: "אני לא מספיק טובה", "אני מרגישה דחויה".

2. קבלה והבנה
לעתים גם ילדים וגם מבוגרים הם חסרי החלטיות, משנים את דעתם לא מעט פעמים וחווים רגשות קשים. הבינו זאת והפנימו שמצבים אלו לגיטימיים וטבעיים. אין זה אומר שאתם או ילדיכם "לא בסדר", "טועים" או "רעים". זה קורה ל כ ו ל נ ו.
העובדה, שילדכם שינה את דעתו, עצוב ומתוסכל, אינה מעידה עליכם, אין זו אשמתכם. לא בגללכם הוא חסר החלטיות או מבולבל. זה לא בשליטתכם — זה בשליטתו!

הקבלה וההבנה תאפשרנה לכם להרגיש רגועים ולחיות בשלום עם כל מה שקורה סביבכם. הן תאפשרנה לכם להתנהל מול ילדיכם מתוך מודעות — ולא מתוך תגובה אוטומטית, הכוללת הטחת האשמות, תסכול ועצבים.

3. מודעות הבחירה ברגש ובתגובה
זכרו תמיד: הרגש שאתם מרגישים והתגובה שאתם מגיבים לְמה שקורה לכם הם בחירות שלכם. הרגש והתגובה הם תוצאה ישירה של פרשנותכם את המצב ונקודת מבטכם עליו.
לדוגמה:
אם פירשתם את רצונהּ של הילדה להחליף תחפושת כמה דקות לפני צאתה מהבית כחוסר שביעות רצון שלה מהתחפושת, יכול מאוד להיות שתחשבו כי עבודתכם על התחפושת אינה טובה מספיק, ותרגישו תסכול או עצב. לעומת זאת, אם פירשתם את התנהגותה כהתנהגות טבעית של ילדים, המבטאת התרגשות, פחד ובלבול, סביר להניח כי הרוגע יהיה מנת חלקכם.

הילד יכול לאהוב את התחפושת או לא, להיות מרוצה או לא, להיות עצוב או שמח; אינכם יכולים לשלוט בזה, אך במה שאתם מרגישים בתוך־תוככם — כן. את הפרשנות למצב רק אתם נותנים.

חשוב שתדעו: גם אם בחרתם להגיב בכעס או להרגיש מתוסכלים, זה בסדר גמור; אך אנא קחו אחריות על כך ואל תאשימו את הילד ש"הוא גורם לכם להרגיש" או ש"הוא גורם לכם להגיב." זה ממש לא באחריותו; זוהי אחריותכם המלאה.

4. הֱיוּ הכלי לילדיכם
חשבו על עצמכם כעל כלי ועל ילדכם כמים שבתוכו. הכלי מאפשר למים לעמוד או להתנועע בקלילות, לעתים לבעבע או לרתוח, אך הוא אינו משנה את צורתו ויש לו גבולות.
זו ההזמנה אליכם: אפשרו לילדכם להרגיש רגשות — גם אם הם קשים שמרו על שלוות הנפש שלכם ושמרו על גבולותיכם.
להלן כמה דוגמאות אפשריות לשמירה על גבולות:
"מתוק שלי, אני מבינה ששינית את דעתך, ומותר לך, אך צר לי, תחפושת של נסיכה זה כל שיש לנו." או: "יקירתי, צר לי שאת לא אוהבת את התחפושת, אבל זה מה שהכנתי עבורך."
(אני תמיד בעד תוספת חיבוק, המסמל אמפטיה והבנה.)

בזאת אאחל לכ ו ו ו ו ל נו
חג פורים שמח, קל ומבדח!
נשיקות

שני הורביץ
מאמנת מוסמכת להורים ולילדים (cpcc)
מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות"

חזרה